אביהם של ישראל חלק תשיעי

תיאור

עשור עבר מפטירתו של רבנו, הרב מרדכי אליהו זצ"ל
עשור מאז יצא לאור הספר הראשון בסדרה "אביהם של ישראל"

לאחר הוצאת הספר הראשון המשיכו להגיע אלינו עוד ועוד סיפורים,
הם סיפרו על פגישות מרגשות עם הרב, על האהבה שבקעה ממנו לכל יהודי, "ואהבת לרעך כמוך" כפשוטו ממש,
על ראיה לרחוק, על רוח מיוחדת של ענק הענקים שחי בינינו.
את האור הגדול שנובע מהסיפורים האלו חייבים להפיץ הלאה,
וכך  הספרים כמו ממשיכים להכתב מעצמם, חלק שני, שלישי, רביעי…
ועכשיו הגיע הספר שרבים כל כך חיכו לו בחודשים האחרונים – אביהם של ישראל 9!

"הרב אליהו היה מרבה לספר סיפורים על צדיקים ששמע או שראה במו עיניו והיה רגיל לסיים במילים 'אלה לא סיפורים על אנשים בדור הקודם או בדור אחר. ראינו אותו בחוש ממש. איש אלוקים.'
המילים הללו היו מיועדות לומר לנו 'לא בשמיים היא ולא מעבר לים היא, כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו'
אנו אומרים לעצמינו את כל הדברים הללו על הרב עצמו. ראינו בחוש ממש. אין כמעט יום שאנחנו לא פוגשים אנשים שמספרים לנו על מעשה פלא שהיה להם עם הרב. על כוח תפילה עצום שמתגשים. סיפורים של רוח הקודש או סיפורים של הנהגות שאנחנו כל כך אוהבים.
אבל לא אנחנו בוחרים את הסיפורים. אנחנו רק המקשיבים והרושמים. הם מלמדים משהו חשוב, הם מביאים אמונה. הם מעודדים אותנו לאמץ את ההנהגות."

"שציוונו לישון בסוכה

סיפר הרב רפאל יצחק הרקם, ממלבורן שבאוסטרליה: בשנת התשנ"ג הגעתי לישראל, והזמינו אותי לסעודות השבת וחג סוכות אצל הרב זצ"ל.

אני נוהג מנהגי חב"ד לפיהם לא נוהגים לישון בסוכה בלילות בגלל אורות גדולים שיש בסוכה. מרן הרב אליהו מהדר מאוד לישון בסוכה אפילו שנת ארעי. כל רגע שיש לו הוא יושב ולומד ואף מקבל אנשים לשאלות בסוכה.

לא ידעתי איך לנהוג בביתו של הרב אליהו. אם אשן בסוכה – הרי שלא נהגתי כמנהגי חב"ד. אם לא אשן בסוכה – אולי אפגע במארח שלי, הרב אליהו. אבל לא נדרש לי זמן רב מדי להרהר בשאלה כבדה זו, כי הרב בעצמו פנה אלי באמצע הארוחה בסוכה במרפסת הבית ואמר: אני יודע שאתה נוהג על פי מנהגי חב"ד, והם לא ישנים בסוכה. יש לנו סוכה בחניה. אתה יכול לנוח בסוכה הזאת עד השעה שתרצה לישון.

הלכתי ללמוד קצת בסוכה הזאת, ונראה שלא חלף זמן רב ונרדמתי על השולחן. כשהתעוררתי גיליתי שהשעה היא 04:30 בבוקר, ולא ידעתי איפה יש מים קרובים שאוכל ליטול ידיים.

בעוד אני מהרהר בשאלה הזאת, והנה דפיקה על דלת הסוכה. אמרתי שאפשר להיכנס, וגיליתי מולי את הרב בכבודו ובעצמו, מביא לי קערה ונטלה עם מים לנטילת ידיים. איך הוא ידע שהתעוררתי? איך הוא הספיק לרדת שתי קומות לסוכה מהבית שלו? ובעיקר – איך גדול הדור מביא מים לקטן כמוני?

ידעתי כמה גדולה רוח הקודש שלו, אבל עד לאותו רגע לא שיערתי כמה גדולה הכנסת האורחים שלו, שהיא בעיני לא פחות מופלאה."

(מתוך הספר)